<h1>ספר האסופות סימן ח'</h1>
<h2>דף י:</h2>
ואפי' בעוף צריך לבדוק הסכין לאחר שחיטה, ואם נפגמה פסול אע"פ שעורו דק. וכן הורה רבי' יעקב ב"ר יקר (לאחר) [לאיסור].
<h2>דף טו:</h2>
מעשה בסכין אחד שנפגמה ביום טוב והיתה פגומה רחוקה מקתה, שתי אצבעות, והורה ר' להכניס הפגימה לתוך ידו ולשחוט בה לכתחילה. אבל בחול אסור אע"פ שהיא סכין ארוך ויש מן הפגימה ולהלן יותר מכשיעור וגם התחיל אצל הפגימה, כדתנן השוחט במגל יד שהיא כזה, באידך גיסא אע"פ שאין כאן פגימה דוקא דיעבד כשרה אבל לכתחילה לא דילמא אתי למעבד באידך גיסא וכ"ש הכא דאית בה פגימה בהאי גיסא גופא דשחיט בה דפסולה אע"פ דתנן [י"ח ע"א] השוחט במגל קציר בדרך הליכתו בית הלל מכשירין, זה מיירי שהם כפופין מאד מאד.
<h2>דף לב.</h2>
השוחט בסכין רעה שפיה חלק מאד אבל אין (לה פגימה) [פיה חד] אפי' הוליך והביא כל היום כלו בלא שהייה שחיטתו כשרה.
<h2>דף לג.</h2>
הרוצה לאכול מבשר בהמה קודם שתצא נפשה, שנחתך ממנה קודם מבית שחיטתה ממתין לה עד שתצא נפשה, אבל קודם לכן אסור לאכול משום [ויקרא י"ט] לא תאכלו על הדם וגם עד לאחר בדיקה.
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם אע"פ שאין לו מה לכסות כשרין לאכול.
<h2>דף פו:</h2>
השוחט צריך שיברך ברכת שחיטה קודם שחיטה ואם שכח ולא בירך קודם שחיטה יברך לאחר שחיטה. ואם שכח לגמרי בין ברכת שחיטה בין ברכת כסוי, הוא קאי באיסורא והבשר מותר שברכות לא מעכבות.
<h2>דף פח:</h2>
דין כסוי לעוברים בספינה. תקנו הגאונים מי שהוא בספינה כגון על הים שאינו יכול לבא בישוב ואין לו עפר לכסות מצי למישחט ולממצי דמא בבגדיו או בסנדלא ומברך על כסוי הדם. וכד ימטי למקום עפר ירחץ ההוא בגד או הסנדל ומכסה בלא ברכה ואינו צריך לשרוף טליתו או לשחוק דינר זהב. ומנלן דזהב איקרי עפר דכתיב [איוב כ"ח] ועפרות זהב לו. תנו רבנן ושפך את דמו וכסהו, יכול יכסנו באבנים או שיכסה עליו את הכלי, ת"ל בעפר. מניין לרבות זבל הדק וחול הדק. ושחיקת אבנים ושחיקת חרסית. ונעורת של פשתן. ונסורת של חרשין וסיד וחרסית ולבנה ומגופת החבית שכתשן ת"ל וכסהו. יכול שאני מרבה אף זבל הגס וחול הגס ושחיקת כלי מתכות וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר. ומה ראית לרבות אלו ולהוציא את אלו. מרבה אני את אלו שהן מין עפר. ומוציא אני את אלו שאינן מין עפר.
